החלטה בתיק רע"א 5864/05

           המבקש נפגע בתאונת דרכים, ובית המשפט המחוזי דחה את תביעתו לתשלום פיצויים, משזו נבלעה בתגמולים ובתשלומים שבאו לידו. בדרכו למסקנה זו דחה בית המשפט את מסקנות המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה, שקבע למבקש אחוזי נכות. בית המשפט סבר כי המבקש מתחזה לאדם הסובל מפגיעות נפשיות. המבקש ערער על פסק-דין זה, ובית המשפט העליון קבע לאמור:

שקלנו את מכלול הנסיבות המיוחדות במקרה זה והשתכנענו כי ראוי לקיים אבחון נוסף על ידי מומחה שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי על מנת שישלים את הבדיקות כפי שיורה בית המשפט וייקבע את הבחנתו על בסיס החומר שניתן להציג בפניו ובכלל זה הקלטות שהוצגו לבית המשפט, הכל כפי שייקבע בית המשפט המחוזי, אליו יוחזר התיק לצורך השלמה כאמור.

התוצאה היא איפוא שאנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את התיק לצורך קבלת חוות דעת מומחה נוספת, כפי שפורט לעיל, ומתן פסק דין חדש בהתאם.

           הדיון אכן הוחזר לבית המשפט המחוזי, וזה קבע כי "אני דוחה את טענת ב"כ התובע שלא ניתן להעביר למומחה את פסה"ד שניתן על ידי כי בוטל בפסה"ד של ביהמ"ש העליון, מאחר ולעמדתי שאלת השאלות במשפט... היא שאלת ההתחזות, וזו הוכרעה על ידי וצריך שתובא לידיעתו של מי שימונה".

           על כך מלין המבקש היום. עיינתי בטענותיו-שלו ובטענות המשיבה, והחלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

           דין הערעור להתקבל במובן אחד: פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בוטל על-ידי בית משפט זה, בשל הצורך לקיים אבחון נוסף בתחום הפסיכיאטרי. ממילא, האבחון הנוסף דרוש בטרם תתגבש מסקנה בשאלת ההתחזות, ובטרם יינתן פסק-דין חדש בנוגע לשאלה זו. אין, אפוא, מקום להנחות את המומחה על-פי ההנחה כי מדובר בהתחזות, ומן הראוי להותיר בידיו שיקול-דעת בעניין זה. לפיכך, בשלב זה יהא זה מועיל יותר אם לא יועבר לעיון המומחה, שאמור לחוות דעה נוספת, פסק-הדין המקורי, אשר בו קביעות שיפוטיות לעצם הסוגיה שלגביה מתבקש המומחה - על-ידי בית המשפט עצמו - לחוות דעה. עם זאת, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה "המורחבת" של המבקש, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפא לבקשת רשות הערעור, כי לא יועברו למומחה "אותם קטעים בפרוטוקולים, ובפסק הדין של בית המשפט העליון שסקר את פסק הדין קמא, שמהם עולה קביעתו של בית המשפט קמא ביחס למבקש". פסק-דיני זה מתייחס לפסק-הדין המקורי של בית המשפט קמא, בלבד.  

           הערעור מתקבל במובן האמור. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקש בסכום של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ב באלול התשס"ה (26.9.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: